נשמת המדבר

התושבת הכירורגית היידי אוברטון נשארת נאמנה לשורשיה במקסיקו החדשה

היידי אוברטון, שגדלה כגאלופ כבת של שרה בעיירה קטנה, ליוותה את אביה באופן קבוע בנסיעות לבית החולים כדי לבקר קהילות חולים.

"אהבתי את זה", היא נזכרת. "אבל אז לא אהבתי בתי חולים". בימים אלה, בהיותה כירורגית בג'ונס הופקינס רפואה, היא מבלה זמן רב בבית החולים - 80 שעות בשבוע בממוצע. זהו הפרק האחרון באודיסיאה חינוכית שהביאה את אוברטון (MD '15) מניו מקסיקו הכפרית לחוף המזרחי.

יושבת בבית הקפה ליד מרכז העיר בולטימור - נסיעה קצרה מבית החולים ג'ונס הופקינס - מספרת אוברטון כיצד, בימיו הראשונים לשהותה, טסו בני משפחה עם ארוחות קפואות אטומות בוואקום והיצע ירוק של צ'ילי ירוק.

"אם אתה מקסיקני חדש ויש לך צ'ילי במקפיא, אתה בבית", מסביר אוברטון. "אתה לא יכול להיות כל כך געגוע."

כשהיתה נערה, אוברטון חשבה שאולי מתישהו היא תהפוך למאמנת כדורגל והתנגדה כשאמה, נטלי, דחקה בה לשקול רפואת ספורט או פיזיותרפיה. למעשה, היא שיכנעה את אמה להמשיך בקריירה בתחום הבריאות. נטלי אוברטון המשיכה להיות אחות מוסמכת ובזמן שהיידי הייתה בתיכון, דחקה בה להצל על רופא המשפחה שלהם. הפעם היא הייתה מכור.

בתור מוערך משותף, החליט אוברטון על תוכנית BA/MD משולבת של אוניברסיטת ניו מקסיקו, אז בשנה השנייה. לסטודנטים שהתקבלו למכללה לאמנויות ולמדעי UNM ושמרו על ציונים טובים הובטחה כניסה לבית הספר לרפואה.

מה שמכר אותה בתוכנית הייתה קבלת פנים שבה ישבו היא והוריה לצד פול ב 'רוט, MD, MS, קנצלר למדעי הבריאות ודיקן בית הספר לרפואה. רוט הסביר שחזונו לתכנית BA/MD הוא לטפל במחסור הרופאים בניו מקסיקו על ידי הכשרת רופאים נוספים במדינה ובניית כוח העבודה הרפואי.

אוברטון הלכה הביתה וחתמה באותו ערב על מסמכי הקבלה שלה. "הייתי כמו, 'גבר, אני יש להיות חלק מזה '', היא אומרת. היא לא יצאה להיות מנתחת, אבל הסיבוב השני שלה בבית הספר לרפואה היה ניתוח ואונקולוגיה כירורגית - וידעה שהיא בבית.

"התאהבתי בחדר הניתוח", אומר אוברטון. גם כשהיתה בסיבובים אחרים, לאחר שעבד יום שלם היא הלכה ישר לבית החולים כדי לשפשף פנימה. "יש משהו בחדר הניתוח שאתה לא מקבל בשום מקום אחר", היא אומרת. "אתה מאוד ממוקד. יש בעיה אחת ואתה מנסה לתקן אותה".

היא התקרבה עם מנתחים כמו ברידג'ט פאהי, MD, פרופסור חבר במחלקה לכירורגיה. "הרופאים הנהדרים האלה, המנתחים הגדולים לקחו אותי תחת הכנף שלהם", היא אומרת.

אוברטון הייתה התלמידה הראשונה שפאהי הכירה כשהגיעה ל- UNM ביולי 2013. "חשבתי, 'קודש מעשן, זה כוכב רוק טוטאלי!'" אומר פאחי. "היא אדם מיוחד, לא רק בגלל שהיא בהירה מאוד - כי יש כאן הרבה סטודנטים בהירים מאוד לרפואה - יש לה את הלב המדהים הזה לרפואה ולמטופלים".

בעוד אוברטון למד בבית הספר לרפואה, העמידה אותה הממשלה, סוזנה מרטינז, על מנת להפוך לחברת הסטודנטים במועצת יורש העצר של האו"ם. "היה לי חלון קטן לעולם הממשל והקבלת החלטות ברמה גבוהה", היא אומרת. "זו הייתה תקופה די סוחפת. אז הניתוח וה- OR הפכו למקום הבדידות שלי".

אוברטון לא יכולה לשכוח את המשפחות איתן עבדה כסטודנטית לרפואה - אנשים שנסעו שעות מביתם בשמורת הנבאחו כדי להיפגש איתה. "הם נצרבים בזיכרוני", היא אומרת. "עבור אותם מטופלים, הנסיעה לאלבוקרקי היא ההזדמנות היחידה שלהם. אני רוצה לקבל את ההכשרה הרפואית הטובה ביותר ולהחזיר זאת".

לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר לרפואה, היא הגישה מועמדות ל -15 תוכניות התמחות. אבל כשהוצע לה ראיון בג'ונס הופקינס, שדורגה בעקביות כתוכנית המגורים הכירורגית הטובה ביותר במדינה, ידעה שהיא חייבת ללכת.

בשנתיים הראשונות של ההכשרה הקלינית היא התעוררה כל יום בשעה 3 לפנות בוקר, החלה בסיבובים בשעה 6:30 לפנות בוקר כדי לפגוש את מטופליה, והייתה בחדר הניתוח בשעה 7:30 בבוקר ברוב הימים היא ניתחה אחת עד שלוש. חולים. היא ביצעה סיבובים בערב בין השעות 5 ל -6, ובדרך כלל יצאה בסביבות השעה 7:XNUMX אחרי העבודה, היא חזרה הביתה לאכול, להתעמל וללמוד למחרת.

בבולטימור היא קנתה לופט בטון עם חדר שינה אחד בלוקס פוינט, שכונה במרחק של כ -12 דקות מבית החולים. "מעולם לא דמיינתי שהבית הראשון שלי יהיה דירה בעיר", היא אומרת. היא מתעוררת כל בוקר עם נוף של הסירות בנמל, פסי רכבת וערימות ענק של מה שלדעתה הוא אספקת המלח של העיר. "אני יכול לראות את האופק", אומר אוברטון. "אני יכול לראות את הזריחה. זה עוזר לנשמתי המדברית."

היא אוהבת לרוץ לאורך חמישה קילומטרים לאורך הנמל הפנימי של בולטימור ומשחקת כדורגל משותף. היא גם משתתפת באירועים בהנחיית פרק בוגרי בית הספר לרפואה בוושינגטון הבירה. אבל ניו מקסיקו אף פעם לא רחוקה מהמחשבות שלה.

"אנשים יודעים שאם הם יזמינו אותי לארוחת ערב, אני כנראה אביא משהו עם צ'ילי ירוק, כמו אנצ'ילדות צ'ילי ירוק, או עוף צ'ילי ירוק, או צ'יזבורגר צ'ילי ירוק", היא אומרת. "אני מנסה ללמד אותם שאפשר לשים צ'ילי ירוק על הכל."

בסתיו הקרוב, אוברטון פותחת גם היא תכנית דוקטורט בג'ונס הופקינס, ולומדת חקירות קליניות בנושא בריאות הציבור. לפניה שנים של הכשרה בחוף המזרחי לפני שתוכל לחזור הביתה לעבוד עם החולים האינדיאנים שפגשה בבית הספר לרפואה.

"אני לגמרי מצפה שמתישהו היא תנהל אוניברסיטה או מערכת בריאות, או שאולי היא תהיה מושל", אומרת פאחי. "האפשרויות שלה בלתי מוגבלות. היא באמת הטובה ביותר שיש לאוניברסיטה ולמדינה להציע".

למרות שאוברטון נמצאת 1,900 קילומטרים מהבית, היא עדיין מנסה לעזור לאנשים שגדלה איתם. היא הגישה בקשה למענק מכונים לאומיים לבריאות גזעיים ואתניים ברפואה הגנומית. היא הציעה להתמקד באפרו -אמריקאים בבולטימור ובאינדיאנים והיספנים באלבקרקי.

"ניו מקסיקו תמיד בראש שלי", היא אומרת. "אני רוצה למצוא דרכים לקחת את הזמן והכישורים שאני לומד כאן כדי לטפל בבעיות בבית - אפילו מרחוק".