הכרתי את ד"ר דיאנה קווין רק לשנה אחת, בתחילת ההכשרה הפסיכיאטרית שלי. מהרגע שנפגשנו כשהיא ראיינה אותי למקום PGII, ידעתי שמצאתי מנטור אמיתי. ד"ר קווין גילם מחויבות עמוקה לטיפול בחולים, צדק חברתי ומצוינות אקדמית. היא חייכה בקלות ולעתים קרובות. היא גדשה בהתלהבות מהעבודה שלה ועשתה את זה כיף, אבל העבירה שגם העבודה היא רצינית. בדו"ח הבוקר, ד"ר קווין התעקש על מצגות מטופלים באיכות גבוהה וברך אותנו על החלטות שהתקבלו בלילה הקודם בשיחה. איכשהו, היא גם הפכה את התהליך למהנה; ציפיתי להציג בפניה תיקים.
ד"ר קווין ניהל יחידת אשפוז, שירותי החירום הפסיכיאטריים ומרפאת החוץ, כל הדברים האלה מבלי שנראה שהם מזיעים. נדהמתי מהיכולת שלה לנהל כאוס קליני, אדמיניסטרטיבי ופוליטי ותמיד מצאתי זמן ללמד תושבים. ד"ר קווין הייתה ישירה בציפיותיה והחזיקה בכולם בסטנדרטים גבוהים מאוד. היא הודיעה לתושבים מתי הם הצליחו וגם כאשר לא. גם כשהיא כעסה, זה תמיד היה בצורה מאוד מקצועית ומדודה.
אנשים מדברים על "רוח הריקוד" של ד"ר קווין. אני זוכר שהיא רכבה על אופניה לעבודה, איכשהו שמרה על החצאית שלה מהשרשרת, והיתה מורידה את קסדת האופניים שלה בלי שערה לא במקום. ירשתי את אחד המטופלים ה"קשים "של ד"ר קווין ואני יודע שהישרדותו והחלמתו של מטופל זה מחווה לד"ר קווין ולכישוריו ולרוחו.