חוקר המצאה

תלמיד תיכון לומד מנגנוני מיגרנה במעבדה למדעי המוח של UNM

הקסם של ראסטי לודוויגסן מהחקירה המדעית והחדשנות מלווה אותו מאז ילדותו.

הוא התחיל להתחרות בירידי מדע ברגע שהצליח. הוא המציא בית כלבים מחומם שמש עבור 6^th פרויקט ברמה ובעל פטנט תלוי ועומד על מכשיר שיעזור לחולי פרקינסון להחזיר את יכולת הכתיבה שלהם.

בימים אלה, תלמיד התיכון מבלה את כל זמנו הפנוי במעבדה למדעי המוח במרכז מדעי הבריאות של אוניברסיטת ניו מקסיקו, שם הוא עובד עם סטודנט לתואר שני על ניסויים כדי להבין טוב יותר את הסיבות הבסיסיות למיגרנות.

"אני חי במשפחה אמיתית בעלת אוריינטציה מדעית", אומר ראסטי בענייניות. "אבא שלי מחזיק בכמה פטנטים. תמיד רציתי שיהיה לי פטנט, אבל לא הייתי בטוח על מה ארשם לפטנט".

סבו של ראסטי היה מדען טילים שעבד על מעבורת החלל. אביו, ג'ון לודוויגסן, הוא מהנדס במעבדות הלאומיות של Sandia, וארבעת אחיו הגדולים עובדים כולם בתחומים טכניים.

אמו, קארן שטוקהאם, היא יועצת משפחה וילדים שהתרגלה לחיות במשק בית מלא בממציאים. כאשר קישוטי חג המולד יורדים, "הבית שלי פשוט הופך למעבדה מדעית", היא אומרת. "הבנים שלי בונים מנהרות רוח בסלון".

ראסטי נוטה למצוא השראה להמצאות שלו כשהוא נתקל בצרכים שלא נענו, כמו כשהגה את הרעיון לבית כלבים מחומם סולארי. "שמעתי את הסיפור שאנשים בדרך כלל משאירים את חיות המחמד שלהם בחוץ והם קופאים למוות", הוא מסביר.

מכשיר העזר לחולי פרקינסון נוצר לאחר שהוא השתתף בסניף מקומי של המכון האמריקאי לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה ונתקל בכמה חברים מבוגרים יותר הסובלים ברעידות האופייניות שמלוות בדרך כלל את המחלה בזמן שהם רושמים הערות.

"הוא היה מאוד מודאג מהגברים האלה, כי הוא ראה כמה הם אינטליגנטים וכמה צרות הם מתקשים לכתוב, אז הוא נשאר ער חצי לילה והמציא עיצוב", אומרת אמו.

אב הטיפוס, פלטה עשויה מפח, סרט דביק ורפידות רהיטים, סוגר את פרק כף היד של המשתמש ומעגן אותו לשולחן, מלחכך את הרעידות כך שהאדם יוכל לכתוב. זו הייתה הכניסה שלו ב-7 שלו^th יריד מדעים לכיתה.

"בשנה הבאה עברתי לניסויים אנושיים ממשיים", אומר ראסטי. הוא דאג להדפיס את הסד בתלת-ממד כך שהוא נראה מקצועי יותר. אחר כך הוא בדק את הסד, שיש לו ציר בצד אחד, על 3 אנשים ברחבי המדינה. "זה עבד טוב מאוד", הוא אומר. "למרות שזה היה ניסויים בבני אדם, זה עדיין היה הוכחה לקונספט שזה יעבוד על אנשים".

באותה שנה הוא גם התחיל בתהליך של רישום פטנט על הרעיון. בכיתה ט', כשהגיש אותו לתחרות יריד מדע בינלאומי, הוא בדק את המכשיר שלו במעבדה לניתוח תנועה ב-UNM. "רציתי נתונים מוצקים ומוחשיים", הוא אומר.

ההתקשרות של ראסטי עם חולי פרקינסון הובילה לכך שהוא קיבל פרס מקבוצת תמיכה מקומית. אחד האורחים האחרים בטקס הענקת הפרסים היה במקרה ביל שטלוורת', פרופסור יורש העצר במחלקה למדעי המוח של UNM ומנהל המכון לבריאות המוח וההתנהגות של UNM.

"הייתה לי שיחה איתו", משחזר שאטלוורת. "הופתעתי מכמה דברים - אחד מהם היה כנות העניין שלו במחקר."

ראסטי גם שיתף את ההתלהבות שלו לגלות מנגנונים פרמצבטיים. "חשבתי, 'הבחור הזה באמת סקרן - הילד הזה באמת רוצה לדעת איך דברים עובדים'", אומר Shuttleworth. "פשוט ממש התלהבתי מזה."

Shuttleworth ארגן את ראסטי לפגוש כמה חוקרי UNM אחרים. ראסטי הזכיר שלפעמים הוא סובל ממיגרנות, עם תסמינים חמורים מספיק כדי לדרוש אשפוז.

"אז התחברנו למה שהמעבדה שלי עושה", אומר Shuttleworth. כפי שזה קורה, הוא מומחה מוביל בהפצת דפולריזציה במוח, מצב חמור שלעיתים קרובות הוא מתייחס אליו כ"צונאמי מוחי". מיגרנות מייצגות סוג אחד של אירוע דפולריזציה, אומר Shuttleworth.

Shuttleworth זיווג את ראסטי עם הסטודנטית לתואר שני קטלין ריינהארט, שעזרה לו ללמוד את דרכו במעבדה. ריינהארט אומר שהוא יותר כמו חוקר עמית לתואר שני מאשר תלמיד תיכון.

"להחזיק אותו במעבדה היה ממש קל", היא אומרת. "ממש כיף לדבר איתו על מדעים. הוא לומד מהר, והוא מגיע אלי עם שאלות מעניינות".

לאחרונה, ראסטי בוחן את האפשרות שקפאין עלול להגביר את הרגישות של מישהו ללקות במיגרנה, בשל הדמיון הכימי שלו לאדנוזין, כימיקל טבעי שנמצא במוח.

"אני בדיוק מסיים במעבדה," אומר ראסטי. "עד כה, המחקר שלי הראה שככל הנראה קפאין מפריע להחלמה ואינו התרופה הטובה ביותר למיגרנות. קפאין הוא סוג של תרופה 'מלוכלכת' באמת".

עם התחלה כה מבטיחה, ההחלטה הגדולה ביותר שעומדת בפני ראסטי היא היכן לעסוק בתחומי העניין המדעיים שלו. "אחד הדברים שאני משתעשע בהם לנצח הוא אם אני רוצה ללכת למחקר או לבית ספר לרפואה", הוא אומר. כרגע הוא מעדיף את המעבדה כי היא מספקת את הסקרנות שלו לגבי איך הדברים עובדים.

בגיל 17 כבר הוענקה לו מלגה ללמוד באוניברסיטת אריזונה, "עדיין לא קיבלתי החלטה", הוא אומר. "אני חושב שאני רוצה ללמוד ביוכימיה, כי זה עדיין נותן לי את האפשרות ללכת לבית ספר לרפואה".

צילום: ג'ט לו