טיול שברון לב

חוקרי UNM חוקרים את הנשמות הקשוחות שמטיילות בין שוליים בגרנד קניון

בסוף שבוע של מאי - ושוב באוקטובר - עשרות מתנדבים מתאספים בראשי השבילים בשפה הצפונית והדרומית של הגרנד קניון כדי להעסיק מטיילים היוצאים למעבר מפרך בין שפה לשפה.

זה לא לבעלי לב חלש.

הטיול מכסה 24 קילומטרים של שביל טרשי ו-11,000 רגל של שינוי גובה, חלק ניכר מהם בתנאים חמים ובלתי מסבירי פנים. אלפי אנשים מנסים את זה מדי שנה, אבל חלקם מסתבכים בדרך, נכנעים לתשישות, התייבשות ואלקטרוליטים מדולדלים.

ג'ון פמלינג, MD, PhD, עוזר פרופסור ב- המחלקה לרפואת חירום של UNM, עוזר להוביל את המחקר Rim-to-Rim Wearables at the Canyon for Health (WATCH), אשר בוחן את האתגרים הפיזיים והקוגניטיביים שמכניסים מטיילים לצרות.

"יש לנו בעצם שלוש שכבות של חקירה", אומרת פמלינג. "כל אחד מקבל סקר לפני הטיול שלו, בתחתית, והסיום. מי שרוצה להשתתף עוד יכול להשתמש במכשיר כושר ו/או לאסוף דגימת דם קטנה".

הסקרים מספקים נתונים על צריכת המזון והמים של כל מטייל, בעוד מכשירי הכושר מודדים תנועה, טמפרטורה, קצב לב ושינויי גובה לאורך הטיול. דגימות הדם שימשו לאיסוף פאנל מטבולי שלם, ויש תוכניות לבחון גם סמני תגובה דלקתית ומתח, אומר Femling.

המחקר, שיתוף פעולה בין UNM, מעבדות סנדיה ו הפארק הלאומי שירות, אספה נתונים על כמעט 2,000 אנשים מאז סוף השבוע הראשון במאי 2015, אומרת Femling. הוא ממומן על ידי מענק לשלוש שנים מהסוכנות להפחתת איומי ההגנה, שלוחה של משרד הביטחון.

צוות Sandia, בראשות מדען הקוגניציה Glory Aviña, מתמקד בעיקר בחקר ביצועים אנושיים. "הם מעוניינים למדוד הידרדרות קוגניטיבית בתנאים קיצוניים", אומרת פמלינג. "האם אנשים מאבדים את היכולת לחשוב בבהירות?" זה יכול להשפיע על הביצועים של חייל בשטח.

שירות הפארקים, לעומת זאת, רוצה לצמצם את מספר האנשים הזקוקים לעזרה ראשונה או לחילוץ מסוקים, הוא אומר. חלק מהמטיילים סובלים מהתקפים או נופלים מחוסרי הכרה משתיית יותר מדי מים ואי נטילת מספיק מלח תוך הזעה מתמשכת.

אמילי פירס מכירה את הבעיה ממקור ראשון. כשהיא מטיילת בקניון מדי יום כשומרת חיפוש והצלה וחובשת של שירות הפארק, גילתה שמטיילים רבים שניסו את המסלול לא היו מוכנים. מספרם העצום הטיל נטל על המחלצים, שהיו מבלים שעות בשידלם לסיים את הטרק או, במקרים קיצוניים, יזמינו מסוק שיוציא אותם החוצה.

"זה התחיל לגבות מחיר, כי היינו ערים כל הלילה או על השביל כל היום עם מישהו שהכניס את עצמו למצב הזה", אומר פירס, שעובד כיום במחלקה לרפואה דחופה והוא ראשון נכנס- סטודנט שנה לרפואה ב-UNM. הסיירים מגיבים לכ-300 אירועים בשנה, לדבריה, כאשר כ-160 גורמים לפינוי מסוקים.

"היינו צריכים לקבל הבנה טובה יותר של אוכלוסיית המטיילים הזו", היא אומרת. "כיצד נבין טוב יותר מה קורה מבחינה פיזיולוגית לאנשים האלה?" פירס הגיש בקשה למענק לימודים ב-2014 ותאם עם קונסורציום שירותי החירום הרפואיים של אוניברסיטת ניו מקסיקו, המספק הנחיות רפואיות
בקניון בחוזה.

שם פגשה את פמלינג, שהסתקרנה מהסיכוי ללמוד מקצועות בתנאים קיצוניים. לאנשים לוקח בערך 12 שעות להשלים את הטיול בממוצע, בדרך כלל מתחילים הרבה לפני עלות השחר, הוא אומר. הטמפרטורות יכולות לנוע בין 30 מעלות קרירות בחלק העליון - כאשר הגבהים נעים בין 7,000 ל-8,000 רגל - ל-115 מעלות בתחתית. זה אתגר אפילו למטיילים החזקים ביותר.

"אנשים עולים בעלייה בזמן החם ביותר של היום", אומר פמלינג. "יש לנו נתונים קשים שייקח לך פי שניים זמן לעלות ממה שלקח לך לרדת".

מאמץ כזה יכול לסכן את הביצועים הקוגניטיביים של המטייל, ולהגביר את הסבירות להערכה שגויה של חומרת מצבו. המתנדבים, הכוללים תלמידי UNM, מתנדבי שירות הפארקים וחברי הארגון אגודת גרנד קניון, לערוך מבחנים קוגניטיביים המודדים קשב, זיכרון לטווח קצר וקבלת החלטות.

"ניתוח ראשוני אמנם מגלה קשר בין עייפות ליכולת קוגניטיבית", אומר פמלינג, "אבל צריך לעשות יותר עבודה".

המחקר גם מראה כי בעוד שאנשים בדרך כלל לוקחים הרבה נוזלים במהלך הטיול, הם עלולים לא להבין כמה מלח הולך לאיבוד באמצעות הזעה, מה שעלול להוביל להיפונתרמיה - רמת נתרן נמוכה באופן מסוכן בדם.

"שילוב הולם של אלקטרוליטים ומים חיוני להצלחה", אומר פמלינג. "אנחנו עדיין עובדים על להבין בדיוק מה זה."