מה היה הזיכרון האהוב עליך כשהיית בבית הספר?
החברות של התלמידים בכיתה שלנו עדיין נשארת איתי. היינו מוכנים לעזור אחד לשני בשיעורים, במרפאה ועם מטופלים. התלמידים היו אכפתיים ומתחשבים. בנוסף, עלינו לתרגל את כישורי האחיות שלנו אחד על השני!
אני לא יכול לומר מספיק על הפרופסורים שלנו וכמה למדתי מכולם עם האישיות והמומחיות השונות שלהם. הם הבטיחו לי חוויות שיספקו לי מומחיות קלינית ויכולת לטפל בחולים בכל מסגרת ונסיבות. הן היו נשים חזקות שאכפת להן מאוד מהמקצוע, מהתלמידים שלהן ומהמטופלים.
לאן הביאה אותך קריירת הסיעוד שלך?
לאחר כמה שנים של סיעוד בבית חולים, בחרתי ללכת לחקר בריאות הציבור/קהילתי ובריאות מדיניות. משם למשפט ולשירות הציבורי.
ההנקה שלי מעולם לא עזבה אותי בכל עבודה שעשיתי, כולל הפיכתי לאמא. סיעוד עזרה לי להפוך לאישה חזקה המסוגלת להילחם באתגרי החיים ולקבל אנשים כפי שהם, מכל מקום שממנו הם מגיעים.
מה היה החלק האהוב עליך בקריירה הסיעודית?
מחקר על בריאות הציבור/קהילה ומדיניות הבריאות.
איזו עצה היית נותן לאחיות עתידיות?
המשיכו להילחם כדי להשיג את המשאבים שאחיות צריכות לטפל בכולנו ובדורות הבאים שלנו. ללא אחיות, איכות החיים שלנו לא משתפרת, וגם לא נוכל לקיים את בריאות הציבור ובטיחותנו שאנו מוקירים.
האם יש עוד משהו שאתה רוצה לחלוק?
תמיד אמרתי שאחיות הן עמוד השדרה של מערכת הבריאות. הם עובדים קשה, הרבה פעמים בלי תודה. (ובוודאי, ללא פיצוי הולם!) אחיות נמצאות שם כדי לנחם כשאחרים אינם בסביבה. יש להם כישורי תקשורת והתבוננות ייחודיים כדי לטפל טוב יותר במטופלים שלהם ולהבין אנשים.
אחיות תמיד יעמדו למען בריאות הציבור ובטיחותו ויתמכו בתנאי חיים טובים יותר לכולם.
אהבתי סיעוד, ואני אסיר תודה על המקצוע.
לאן הביאה אותך קריירת הסיעוד שלך?
התחיל כעוזר אחיות ב-1966 בפרסביטריאן. הייתה לי מלגה לשנה ללכת ל-UNM. כשהיועצת שלי שאלה אותי מה אני רוצה ללמוד לא ידעתי. היו לי 1 דודות גדולות שהיו אחיות ובן דוד של אבא שלי היה מנהל סיעוד. אז היועצת סיפרה לי על תוכנית בבית החולים הפרסביטריאני שבה אוכל להפוך לעזרת אחיות. הייתי בפרסביטריאן במשך 3 שנים ב-PACU ופרשתי מפרסביטריאן ב-25. לאחר מכן עברנו אני ומשפחתי לקולורדו. ב-1995 עבד אצל הרופא היחיד בעיר. הייתי האחות היחידה שלה ובעלה היה מנהל המשרד. זה היינו רק אנחנו 1997. עבדתי שם במשרה חלקית במשך שבע שנים. פרשתי לחלוטין בשנת 3.
מה היה החלק האהוב עליך בקריירה הסיעודית שלהם?
הכל! זו הסיבה שאהבתי את ה-PACU. אתה צריך לראות כל מיני מטופלים. היית קרוב לבני המשפחה. נוכל להחליף אזורים ולהיות אחראים יום אחד או לארוז חולים למחלקה לטיפול נמרץ למחרת. אני אוהב אנשים ולדבר איתם.
אני גם אוהב להראות לאחיות החדשות טיפים, כמו איך לקחת מטופל לטיפול נמרץ. איך לארוז את האמבטיה שלהם ואיזה אולמות לקחת.
איזו עצה היית נותן לאחיות עתידיות?
תחזיקי מעמד. אתה לומד הרבה בבית הספר אבל אתה צריך להשתמש בזה טוב בעולם האמיתי.
האם יש עוד משהו שאתה רוצה לחלוק?
אני נשוי 53 שנים. יש לי 3 בנות, 6 נכדות, נכד אחד ונינה אחת.
הקריירה של דבי לקחה אותה לכל רחבי הארץ. היא עבדה ב-OR ב-3 מדינות שונות, הייתה אחות בית ספר ב-4 מדינות, שירתה כאחות בריאות הציבור באורגון, במחלקת הרדמה ב-UCLA, באבטחת איכות במערכת החולים של מדינת טקסס ובריאות בבית והוספיס במדינת וושינגטון. בסופו של דבר היא עבדה בבתי חולים של UNM ובמכללת UNM לסיעוד במעבדת הכישורים ובקליניקת GEHM.
היא מאוד מרגישה שכל ההזדמנויות הללו התאפשרו על ידי BSN והרצון שלה ללמוד דברים חדשים ולקבל עבודה טובה.
אחד החברים הכי אוהבים של דבי בבית הספר הוא ללבוש את הפינפור ולעבוד במשמרת רגילה של 8 שעות כאחות כמעט עם כולנו הטירונים הצעירים.
היא רוצה שאחיות לעתיד יידעו שסיעוד היא קריירה עם אינסוף הזדמנויות ללמוד ולשגשג בכל מקום בעולם.
מה היה הזיכרון האהוב עליך כשהיית בבית הספר?
אני חושב שהזיכרונות האהובים עליי קשורים לנכונות של הסגל לפגוש כל תלמיד במקום בו היה במסע הלמידה שלו ולתמוך בו בתהליך הזה. זה כלל, לעתים, טיולי שטח ביוזמת סטודנטים, תמיכה בסטודנטים ביוזמת שינוי תרגול בסוכנויות, והדרכת סטודנטים לאחר סיום הלימודים, מה שמספק בסיס חזק לבניית קריירה. המודל הזה של שיתוף פעולה בין סגל לסטודנטים השפיע על הגישה שלי להוראה.
לאן לקחה אותך הקריירה הסיעודית שלך?
לאחר השגת התואר הראשון שלי, אני מתחיל כאחות בריאות קהילתית בכפרי צפון מערב ניו מקסיקו. הגירעון בשירותי בריאות הנפש בקהילה זו הוביל אותי לתואר שני בסיעוד לבריאות הנפש. לאחר סיום הלימודים, עבדתי במחלקה לרפואה התנהגותית בטקסס טק במתן טיפול חוץ, ובסופו של דבר הצטרפתי לפקולטה של בית הספר לאחיות שלהם. העבודה בקהילה הרשימה עליי את חשיבות המשפחה בטיפול הנפשי וטיפחה את רצוני לקבל את הדוקטורט שלי בטיפול משפחתי. לאחר שחוויתי את הערך של קרן חזקה לתואר ראשון, טיפח את הרצון שלי להמשיך את הקריירה שלי כחבר סגל המלמד סיעוד לבריאות הנפש. נכון לעכשיו, אני לא רק מלמד אלא הזדמן לי להוביל צוות סגל מדהים כיושב ראש המחלקה לבריאות המשפחה והקהילה באוניברסיטת מערב וירג'יניה. תמיד שמרתי על תרגול קליני. נכון לעכשיו, יש לי מרפאה בבית ספר תיכון מקומי יום בשבוע. בשש עשרה השנים האחרונות, שיתפתי פעולה גם עם בעלי, עם INGO ואוניברסיטה בוייטנאם כדי להציע מכון קיץ בן חודש בוייטנאם. מוקד המכון הוא בניית יכולת עבור ספקים קהילתיים בתחומי שירותי בריאות הקהילה והנפש. זה סיפק הזדמנויות רבות לעסוק בפרויקטי בריאות גלובליים המתמקדים בפעילויות בדרום מזרח אסיה ובסין.
מה היה החלק האהוב עליך בקריירה הסיעודית שלהם?
זו שאלה שקשה לענות עליה שכן כל שלב במסע שלי היה מעשיר ובנה את הבסיס לשלבים הבאים. נכון לעכשיו, מה שבולט בעיני כמועדף הן ההזדמנויות שהעיסוק בבריאות עולמית סיפקה. במהלך מסעותיי לוייטנאם, סין, קמבודיה ומקסיקו, הייתה לי הזדמנות לנהל דיאלוג עם אחיות, סגל וסטודנטים, והעשיר את ההבנה שלי בבריאות, מחלות ותפקיד הסיעודי.
איזו עצה היית נותן לאחיות עתידיות?
העצה שאני חולקת היא משהו ששיתף אותי על ידי אחד מהפקולטות בתוכנית לתואר ראשון ב-UNM. סיעוד מספק לך את ההזדמנות ללכת עם יחידים, משפחות וקהילות בזמנים המאתגרים ביותר שלהם, ולתמוך בהם לעבר המטרה של בריאות. בעבודה זו עליך לזכור תמיד שכדי להמשיך, עליך לדאוג לעצמך. גם אתה חשוב. הידע הזה, יותר מכל, אפשר לי להמשיך להיות נוכחות אכפתית.
זכרונות אהובים: אחותי ואני צוחקות כשאנחנו חושבים על כשהיא מילאה תפקיד של "מטופלת" כדי שאוכל להתאמן בהכנת מיטת בית חולים תפוסה ומשימות סיעודיות אחרות - בלי "סים מעבדות" בימינו! אירוע בלתי נשכח נוסף היה השתתפות בכנס בריאות רב-תחומי לאומי בשיקגו ובכנס קטן יותר שבועיים לאחר מכן בדטרויט בשנה האחרונה שלי. היה מרגש לפגוש סטודנטים לרפואה וסיעוד מכל הארץ. זו הייתה גם הפעם הראשונה שאי פעם נסעתי בטיסה!
לאן הביאה אותך קריירת הסיעוד שלך?
מכללת UNM לסיעוד סיפקה את הבסיס הדרוש לתפקוד במסגרות מגוונות. הקריירה שלי התחילה בבית החולים VA בבוסטון, MA, ולאחר מכן הייתי אחות אורחת ב-Boston VNA (Visiting Nurse Association) בפרויקטים של Roxbury ו-South End. לאחר שעברתי לדרום קליפורניה, חזרתי לסיעוד רפואי-כירורגי באשפוז (מרכז רפואי UCLA, מרכז רפואי נורת'רידג', בית חולים הולי קרוס) במשך מספר שנים, ואחריו סקירת ניצול/הבטחת איכות עם BCBS של קליפורניה, היה מנהל מחלקת בריאות הבית הסוכנות, ולאחר מכן המשיכו לניהול תיקים בבית חולים ב-Thousand Oaks, קליפורניה. המשכתי לעבוד בתפקידי ניהול תיקים במעבר שלי להפניקס, אריזונה, כולל כמנהל מקרים באשפוז עבור באנר בריאות במשך 10 שנים, ובשיאו של 42 שנות הקריירה שלי בסיעוד.
החלק האהוב בקריירת האחיות: המטופלים! כל יום הציג אתגרים חדשים בעבודה עם אוכלוסיות מטופלים מגוונות - בלי ימים משעממים! התמזל מזלי לעבוד עם מגוון רחב של רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים ומטפלים מוסמכים ביותר כדי להשיג תוצאות טובות של המטופלים.
עצות לאחיות לעתיד: לעולם אל תפסיק ללמוד. אל תתקע בתלם; להישאר פתוח לאפשרויות חדשות. ישנם תחומים רבים של סיעוד - מצאו את המתאים. סיעוד היא קריירה מספקת מאוד.
אנטוניה נשואה כבר 35 שנה לגבר נפלא ואכפתי, פדרו ורגאס. יש להם בת אחת, אמיליה, שהיא גם אחות בבתי החולים של UNM.
הקריירה שלה בסיעוד הייתה תמיד בטיפול קריטי בבית החולים VA באלבקרקי, ניו יורק ובדנבר, קולורדו. שנתיים לאחר סיום הלימודים, אנטונינה וחברתה לכיתה, לינדה קרוקר, התחילו את תוכנית התואר השני שלהם באוניברסיטת קולורדו בדנוור. עם סיום הלימודים, השניים נפרדו מלינדה שעברה לאילינוי ואנטוניה שבה לאלבוקרקי כמדריכה במכללת UNM לסיעוד. לאחר ארבע שנים היא חזרה ל-VA כמדריכה לטיפול נמרץ. היא גם לימדה BSL לכל הרמות של ספקי שירותי בריאות בניו מקסיקו, ניקרגואה וגוודלחרה, מקסיקו. שנותיה האחרונות ב-VA באלבקרקי בילתה כמתרגלת בקרת זיהומים ושהייתה מוסמכת בבקרת זיהום. היא פרשה ב-2006.
מרי הייתה אחות מוסמכת לטיפול נמרץ ושירתה ברמה המקומית והארצית כחברת מועצת המנהלים של האגודה האמריקאית לאחיות טיפול נמרץ.
העצה שלה לאחיות חדשות היא לקבל בסיס סיעודי חזק ומוצק. כדי ללמד באמצעות דוגמה, טפחו את האחיות הצעירות וחסרות הנסיון, למדו מיומנויות חשיבה ביקורתיות ותטפלו תמיד עבור המטופלים שלכם.
הזיכרונות מבית הספר כוללים תרגול במעבדת האחיות, לימוד משותף עם חברי הכיתה היה עזר אמיתי ושיתוף יחד בחוויות האחיות שלנו. קריירת האחיות שלי התחילה כאחות בחיל האוויר האמריקאי. אחת המשימות שלי הייתה עבודה בבריאות הציבור ב- Keesler AFB בבילoxi, MS. המשמעות הייתה טיפול בחולים מכל הגילאים עם כל מיני מצבים רפואיים. יצאתי לבתיהם לעשות זאת בבסיס ומחוצה לו. מאוחר יותר עבדתי בסיעוד כאן, שם אני גר במחוז Maricopa, אזור מטרו פיניקס, AZ. הצלחתי לעזור למטופלים עם פניותיהם לטיפול ארוך טווח באמצעות הידע שלי בסיעוד ולכתוב עבורם הערות מקרה. שוב עבודה עם כל קבוצות הגיל והמצבים הרפואיים. החלק האהוב עלי בלהיות אחות היה היכולת לעזור לחולים במצוקה. השלמת תואר BSN שלי הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שעשיתי אי פעם. הייתי אומר לאחיות לעתיד תשתוק שם ותסיים את תוכנית האחיות שלך. יהיו לך הזדמנויות רבות לעזור לאחרים עם הצרכים הבריאותיים שלהם. אחד השיעורים יוצאי הדופן שלמדנו כשהייתי ב-UNM, היה שיעור פיזיקה שהיה חובה. באותה תקופה, השיעור היה כולו על פיזיקה בחלל והליכה לירח ובחזרה. אני כל כך אסיר תודה על היותי בוגר בית ספר לאחיות UNM.