לתרגם
$ {alt}
מאת אלכס סאנצ'ס

אל תדאג לא יותר

נהלי בית החולים UNM מבטיחים בטיחות מבקרים וחולים במהלך מגיפת COVID-19

כשהגיעה השיחה, חשבתי בוודאות שהם הולכים לבטל.

"זה ההורה של לגאן?"

"כן, זה אני," עניתי.

"נהדר. אנחנו רק מתקשרים כדי לאשר את בדיקתו לשנה בבית החולים של אוניברסיטת ניו מקסיקו".

בדיוק ככה הבטן שלי צנחה. "באופן אישי?" שאלתי. כן, באופן אישי, בבית החולים. אותו בית חולים שטיפל בכמה מהמקסיקנים החדשים החולים שנלחמים ב- COVID-19.

אני יודע עד כמה בדיקת הבן שלי חשובה. בגיל 1 הוא אמור לקבל את סבב החיסונים הבא שלו, כולל חצבת, חזרת, הפטיטיס A ועוד. זוהי גם אבן דרך חשובה לבדוק את צמיחתו, לדון בהעברתו יותר למזון מוצק וחלב פרה ולדון בצמיחתו ההתפתחותית.

אני גם יודע שבית החולים בטוח. אחרי הכל, אני עובד באוניברסיטת ניו מקסיקו למדעי הבריאות וראיתי ממקור ראשון עד כמה בית החולים - כמו בתי חולים בכל רחבי הארץ - עושה הכל כדי לשמור על ביטחון העובדים, המטופלים והקהילה.

כמובן, בטלפון עם מתזמן הילדים, שום דבר מזה לא עבר לי בראש. באותו רגע הייתי רק אמא, דאגתי להביא את הדבר החשוב והיקר ביותר שיש לי לבית החולים (אחרי שבועות של שהות בבית, רק יצאתי לדברים חיוניים ולשטוף ידיים יותר ממה שהיה לי במשך כל חיי).

השכל הישר גבר במהירות, ואישרתי את המינוי. כמה ימים לאחר מכן, כשנכנסתי לחניון - בדרך כלל מבנה עמוס ריבות - מצאתי בקלות מקום בשורה הראשונה. לבשתי את מסכת הבד שהכנתי לפני מספר שבועות והעמסתי את התינוק בעגלתו. הלכנו בשביל המסומן בבירור עד לדלתות הכניסה הייעודיות, וחלפנו לאורך הדרך אוהל שהוקם ליד הכניסה והשטח המיועד שבו נבדקים ונבדקים חולי פוטנציאל COVID.

אלכס _ לגאן

ממש בתוך דלת הזכוכית הזזה הראשונה של ביתן ברברה וביל ריצ'רדסון, עצרתי נווט שסרק את הטמפרטורה שלי בעזרת אקדח טמפרטורה תרמית. אחר כך היא הפנתה אותו לעבר לגאן ולקחה את הטמפרטורה שלו. מעולם לא ידע מה קורה, הילד הקטן שלי, שנרדם בנסיעה ברכב, המשיך לנמנם בעגלתו, ללא הפרעה וללא נגע.

היא שאלה אם מישהו מאיתנו חווה חום, קוצר נשימה או שיעול. פנייה מהירה הובילה אותנו לתחנה הבאה, שם שאלו לגבי התור שלנו ואישרו במערכת שיש לנו סיבה להיות בבית החולים. כעובד, כבר ידעתי שבית החולים נקט בצעדים הדרושים כדי לצמצם את התנועה בבניינים ורק הורה אחד הורשה עם מטופל ילדים. לאחר אישור פגישתנו קיבלתי מדבקה ללבישה המציינת שנכנסתי לאן ולאן פניתי בבית החולים.

עשינו עבודה מהירה בהליכה הקצרה לצד הראשי של בית החולים ועד לקומה השלישית - ילדים. זהו אזור שביקרתי בו מספר פעמים, אך מעולם לא ראיתי אותו ריק כל כך. חלק מהספסלים היו חסומים, ולמרות שכולם היו עם מסכות, עדיין קיבלו את פני צוות הצ'ק-אין האדיב והעוזר.

ובדיוק ככה נרגעתי. המינוי של לגאן הלך כמו תמיד, ראשו הקטן נמדד, משקלו נלקח, גובהו נרשם. הרופא ואני שוחחנו על השאלות שלי, בדקנו את אבני הדרך שהוא יגיע בקרוב ועברנו על החיסונים שיקבל.

קצת שכחתי מ- COVID. כשהעמסנו לתוך העגלה וחזרנו לרכב הקפדתי להודות לאלה ביציאה, עסוקים בלקחת יותר טמפרטורות של מבקרים ולבדוק מטופלים.

שמתי לב שלחלק מהחולים והמבקרים הנכנסים יש אותו מבט של חשש שכנראה היה לי כשנכנסתי. פשוט ניסיתי לחייך (למרות שידעתי שהם לא יראו את זה דרך המסכה הביתית שלי). אני יודע שבמהלך הימים, השבועות והחודשים הקרובים, חיינו יחזרו לשגרה חדשה, וזה כולל קביעת תורים לרופא וחזרה למרפאות.

אני מקווה שהסיפור שלי מרגיע אותך ומכין אותך למה לצפות. למרות שזוהי נורמה חדשה, הרופאים, הספקים והעובדים הם אותם מטפלים ואנשי צוות אכפתיים שתמיד היו, והפגישות האלה, בריאותך או בריאות הילד שלך, חשובות. אל תפחד להיכנס למרפאות, הם נוקטים בכל הצעדים הנכונים בכדי לשמור על בטיחותך.

נשמע ישן

קטגוריות: בריאות, חדשות אתה יכול להשתמש, בית הספר לרפואה, סיפורים מובילים