וקטור ויראלי

עדות מתגלה לכך שחיידקים עשויים להניע את תסמיני האלצהיימר

צוות של מדענים אמריקאים עלה לכותרות בחודש שעבר כאשר פרסמו מחקר המצביע על כך שזיהום בזנים נפוצים של וירוס הרפס שנרכש בילדות עשוי לשחק תפקיד בהופעת מחלת האלצהיימר.

הממצאים, שפורסמו בכתב העת עיצבון, הגיע כאימות של איליין טרנר, MD, PhD, שהיא אחת ממספר קטן - אך גדל - של חוקרים שמאמינים שזיהומים כרוניים עלולים להיות שורש האלצהיימר והפרעות מוח אחרות.

"מה שזה אומר הוא זיהומים בילדות יכולים להוביל למחלות הזדקנות של מבוגרים", אמר בר, פרופסור משפחת הארווי במחלקה לפתולוגיה. "אני ממש מתרגש מזה. הם עשו משהו שאף אחד עוד לא עשה, וזה מבריק".

בשנת 2016, Bearer היה אחד מקבוצת חוקרים בינלאומית שפרסמה מאמר ב כתב העת למחלת אלצהיימר שציינו מספר שורות של עדויות כבר 60 שנה שהמוח של חולי אלצהיימר הראה סימנים ייחודיים לזיהום מיקרוביאלי. המחברים הצהירו שהגיע הזמן למחקר רציני האם חומרים זיהומיים ממלאים תפקיד באלצהיימר.

אבל העלאת האפשרות שזיהומים עלולים לגרום לתסמינים של אלצהיימר היא שנויה במחלוקת. במשך עשרות שנים, חוקרים ניסו לקבוע מה גורם לחלבון המתרחש בדרך כלל בשם עמילואיד בטא ליצירת פלאקים דביקים המתפשטים בכל המוח והורסים רקמות, ובסופו של דבר מובילים לאובדן זיכרון ותפקודים אחרים.

למרות שהתהליך ההרסני מתועד היטב, מה שעושה אותו נשאר בגדר תעלומה. לחלק מהחולים קיים סיכון גנטי ברור, וזוהו גם גורמי אורח חיים וגוף מטבוליים. החידה מסייעת להסביר מדוע לא נמצאה תרופה יעילה להפחתת תסמיני האלצהיימר, למרות מיליארדים שהושקעו במחקר.

ב עיצבון במחקר, מדענים מבית הספר לרפואה של איקאן בהר סיני בניו יורק, יחד עם עמיתים בפיניקס ובסיאטל, בדקו רקמת מוח של מאות אנשים שמתו מאלצהיימר בגלל סימנים לזיהום ויראלי. שני סוגים של נגיפי הרפס, המכונים HHV-6A ו- HHV-7, היו קשורים קשר הדוק לנזק האופייני שנגרם על ידי אלצהיימר.

הנושא מציין כי אצל תינוקות וילדים צעירים אותם וירוסים גורמים לרוזולה, זיהום קצר מועד המאופיין בחום גבוה ופריחה. זה בדרך כלל לא גורם לסיבוכים רציניים ושוכך במהירות.

"חשבו שוירוסים אלה הם מטרדים", היא אומרת. מכיוון שרוזולה בדרך כלל מגבילה את עצמה, "לא שמנו לב אם הנגיף עדיין קיים בבגרות וגורם נזק".

זני ההרפס הגורמים לרוזולה שייכים למשפחת וירוסים קשורים, כולל הרפס סימפלקס (שיכול לגרום להרפס אורולביאלי ואיברי המין), וריצלה זוסטר (הגורמת לאבעבועות רוח ורעפים), וירוס אפשטיין-בר (הגורם למונונוקלאוזיס) וציטומגלוס . כמעט כל המבוגרים נדבקו לפחות באחד הנגיפים הללו.

זה מתועד היטב שנגיפי הרפס יכולים להתעכב במשך עשרות שנים במערכת העצבים ההיקפית, הרבה אחרי שהמערכת החיסונית פינתה זיהום. טרייר ואחרים מאמינים שבבגרות וירוסים אלה עלולים להפעיל מחדש ולפלוש למוח.

מדענים טוענים כי לוחות הבטא העמילואידיים האופייניים לאלצהיימר מייצגים למעשה את הניסיון של המוח להגן על עצמו מפני חיידקים אלה, אומר בארר. "חלבון בטא עמילואיד הוא מרכיב של חסינות מולדת", היא אומרת. "מה שהוא מנסה לעשות הוא ליצור כלוב סביב הפתוגן כדי שהפתוגן לא יוכל לפעול."

האפשרות שזיהומים עשויים לשחק תפקיד בהפעלת אלצהיימר מעלה את הסיכוי שאפשר לפתח חיסון כדי למנוע אותם. טרייר אומר כי מספר חברות ניסו ליצור חיסונים לחסימת נגיפי הרפס ללא הצלחה.

בעוד שהעיתון החדש מתמקד בשני מועמדים סבירים, ברור כי סוגים רבים אחרים של מיקרואורגניזמים יכולים למצוא את דרכם לרקמת המוח, אומר בארר. "מה שאנחנו דוגלים בו הוא שעלינו להכיר את כל הפתוגנים היוצרים תגובה דלקתית במוח."