קן חיי ילדים של UNM מתרוקן מעט

המנהלת הפורשת ג'וליה גריימס עוזבת את התוכנית בידיים טובות

אוקיינוס ​​של דמעות ירד במרכז ילדים לחיות ילדים באוניברסיטת ניו מקסיקו כאשר צוות ומשפחות סבלנות נפרדו מהבמאית ג'וליה גריימס לאחר 30 שנות ניחום וטיפוח המטופלים הקטנים והפגיעים ביותר של בית החולים.

מטופלים זעירים המושכים מוטות IV מעוטרים בצינורות ושקיות מילאו את האולמות של בית החולים לילדים UNM במשך עשרות שנים. כיום, ילדים מעבר לפינה במרכז חיי הילד ומתברגים ישירות לחישוקי הכדורסל לילדים, לפינת המלאכה או למרכז המחשבים. התוכנית גדלה במידה ניכרת עם השנים - והרבה זיכויים לגריימס.

Life Child, הממוקם בקומה השישית של בית החולים UNM, תומך בחולים קטנים ובקרובי משפחתם באמצעות קשיחות של אבחנות מפחידות, טיפולים קשים ושיקום מפרך. התוכנית מתמקדת בפיתוח ורווחת מבקריו באמצעות משחק טיפולי, טיפול במוסיקה, טיפול באמנות, טיפול בחיות מחמד ועוד. חיי הילד גם מכינים את המטופלים ומשפחותיהם להליכים לוגיסטיים, פיזיים ורגשיים על ידי סיוע להם לפתח אסטרטגיות התמודדות ולתרגל תרחישים רפואיים.

זה טבעי שגרימס נמשך לחיי הילד: היא בילתה את חייה באליפות הנציגים התחתונים, כשהיא מתחילה בעצמה. "הייתי הבכורה מבין שלושה ילדים, אבל לאורך כל ילדותי התחריתי עם האחים שלי בכל דרך שיכולתי", היא מספרת. "זה היה שניים נגד אחד".

כשגדלה בדנוור, גריימס מתארת ​​את עצמה כעצמאית וקצת קשוחה. "אני חושבת שקייטנות הקיץ כל שנה הוציאו את זה בי", היא אומרת. "למדתי את כל הדברים המרגשים האלה - חץ וקשת, קליעה, קיאקים, רכיבה על סוסים."

כשהגיע הזמן לבחור מכללה, גריימס נמנעה ממכללת הנשים הקטנות שהוריה תמכו בה ולמדו באוניברסיטת וויסקונסין, שם למדה להיות מורה להיסטוריה. לאחר סיום הלימודים, היא השתלה לבוסטון כמזכירה אדמיניסטרטיבית מאוניברסיטת הרווארד. גריימס הפך פעיל בתנועת הנשים, הצטרף לקבוצת עמיתים שאינם מיוצגים באוניברסיטה וניסה לאחד את צוות העובדים.

"הייתי מאוד חזית בתנועה", היא נזכרת. "זה הרגיש מאוד חשוב ומרגש. שם גם הכרתי את בעלי, ג'ף". בני הזוג עברו לבאפלו, ניו יורק, שם למדה בבית הספר לספרייה בזמן שלמד משפטים. הם התחתנו שנתיים לאחר מכן ועברו לאלבוקרקי בשנת 1976.

גריימס חווה את החרדות ממש משפחות חיי הילד עוברות עם לידת בנה הראשון, בת. "היא הספיגה חום והייתה תינוקת אלח דם", אומרת גרימס. "אז היא אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ בילודים בבית החולים UNM במשך שבוע. זה הבהיל אותי".

התחושה הזו דבקה בה.

לאחר לידת בנה השני, בן, ויתר גרימס על רישיון הנדל"ן והחל לעבוד עם חיי ילדים, והקים ספריית משאבים להורים ולמשפחות כדי ללמוד על מצבים רפואיים הפוגעים בילדיהם. כשנפתחה הדירקטוריון כעבור כמה שנים, גריימס הגיש מועמדות לתפקיד ואומר שהיא הייתה המומה כאשר התקבלה לעבודה.

"החלטנו מההתחלה להדגים למשפחות ולצוותי הרפואה שלהם כיצד אנו יכולים להיות מועילים ולא מאיימים בו זמנית", היא אומרת. "התחלנו תוכנית אוריינות מוקדמת לילדים שנתקעו בבית החולים בשם 'הושיטו יד וקראו'".

תחת Grimes, מומחי חיי ילדים התפשטו ליחידות לטיפול קריטי, ליחידות אשפוז ולמטופלים והוספיס לילדים. הם יזמו תוכניות כמו "חרוזי אומץ", שבהם ילדים מרוויחים חרוזים ספציפיים כדי להתלבט יחד על סמך מחלתם, הטיפול, ההליכים והביקורים.

"פגשתי כאן כל כך הרבה אנשים מדהימים, כולל מאות אלפי ילדים מרחבי ניו מקסיקו", אומר גרימס. "ראינו ילדים מכל תחומי החיים, והמשותף לכולם הוא שהם פונים אלינו לעזרה כשהם חולים או כואבים".

ריינה ברון היא מומחית להתפתחות ילדים בחיי הילד בשמונה השנים האחרונות. היא מזכה את גריימס בכך שהיא מלמדת את הצוות שלה בסבלנות לפתח ולשתף רעיונות. "היא בנתה את הביטחון העצמי שלנו וחיזקה את המנהיגות שלנו כדי לשמור על התפתחות חיי הילד בשם המטופלים שלנו ובני משפחותיהם", אומר ברון.

"אני אתגעגע לקבוצה הזאת של נשים חזקות, חכמות, שעושות את זה", מקונן גריימס. "עברנו כל כך הרבה ביחד, ממש קשה להיפרד אחרי 30 שנה. הגברות האלה מדהימות, מכבדות, סבלניות, אמפטיות - הן יכולות להתמודד עם זה. אני מאוד מרוצה מהעבודה שלנו וזה יהיה נחמד לישון בו. "