צעיר מדי לשבץ?

טיפול מומחה על ידי רופאי UNMH העניק לבלייק גורדון את חזרה

בגיל 40 מעולם לא היה עולה בדעתו של בלייק גורדון שאולי יש לה שבץ. אבל אמה, קלאודיה סטנדיש ידעה טוב יותר - וחייגה 911.

"התקשיתי לדבר", משחזר גורדון. "המילים שיצאו לא היו הגיוניות ובהחלט לא היו מה שחשבתי שאני אומר, אז יכולתי לשמוע את זה. הייתה לי גם חולשה בצד שמאל. ניסיתי לשבת על כיסא ואני קצת ירד למטה. הייתה גם מעט צניחת פנים ".

רופאים בחדר המיון במרכז הרפואי האזורי כריסטוס סנט וינס סנטה פה, התייעצו עם נוירולוג בדנבר, שהמליץ ​​להם לשלוח אותה לבית החולים UNM לצורך הליך שיחזור את הקריש שהרעיב את מוחה מדם עשיר בחמצן.

זה היה ביום שלישי, 22 בינואר - וסופת שלג מנעה ממסוקים לעוף, ולכן גורדון נלקח לאלבוקרקי באמבולנס. תוך מספר שעות, נוירוכירורג UNMH ביצע בהצלחה כריתת פקקת, וגורדון נשלח לטיפול נמרץ להחלמה.

שישה חודשים לאחר מכן, גורדון חזרה לפעול בפסיכותרפיה, לאחר שסיימה חודשים של ריפוי פיזי ועיסוק כדי להחזיר את הניידות שלה באופן מלא.

"לאחר שחוויתי את החוויה הטראומטית הזו, יש לי הבנה טובה יותר של מה שעבר על הלקוחות שלי שחוו טראומה - כל סוג של טראומה", היא אומרת. "יש לי הבנה טובה יותר של איך חוש ההרגשה הזה נראה. ואני חושב שזה מספק יותר אמפתיה וסבלנות".

בינתיים, גורדון עדיין תמוה לגבי האופן שבו מישהו ללא גורמי הסיכון הרגילים יכול היה לקבל שבץ.

"יש הסכמה כי אמצעי מניעה דרך הפה בהחלט שיחקו גורם", היא אומרת. "הייתי על זה 22 שנה." שימוש ארוך טווח באמצעי מניעה דרך הפה יכול לגרום לקרישי דם, וידוע כי אנטיביוטיקה עוצמתית שגורדון נטל כדי להדוף את דלקת הריאות, מחלישה את ציפוי כלי הדם.

"השערה אחת היא ששילוב זה של תרופות יצר פגיעות בעורק, שבשילוב עם שיעול די משמעותי יצר נגע", היא אומרת. "ובמקום שהדם ילך וידביק אותו, נוצר קריש ... ואז נתקעה חתיכה ונכנסה למוח."

האפשרות הנוספת היא שכמו אנשים רבים, לגורדון יש חור קטן בין שני חדרי הלב העליונים שיכול היה לאפשר לקריש לעבור מהורידים שלה אל מערכת העורקים - ולהמשיך אל המוח.

"מחוץ לגורמים האלה אני לא בטוחה איך עוד אפשר להבין את זה, כי למעשה לא היו לי גורמי סיכון", היא אומרת. "אני לא מעשן. אין לי לחץ דם גבוה. זה לא פועל במשפחה שלי".

גורדון בדיוק התגברה על דלקת הריאות הקשורה לשפעת ובעלה יצא מהעיר בערב ה -21 בינואר. "התחלתי להרגיש מוזר מאוד - לא הרגשתי כמוני", היא אומרת. "לא יכולתי לשים אצבע בדיוק על מה שאני חווה, אבל פשוט ידעתי שאני לא מרגיש נכון".

היא התקשרה לאמה וביקשה ממנה לבלות את הלילה. תסמיני שבץ מוחי הגיעו למחרת בבוקר כשהם מנקים אחרי ארוחת הבוקר.

כשהגיעה ל- UNMH, פגשה אותה בדלת צוות השבץ. "אני רק זוכרת שהייתי די מפוחדת באותו רגע", היא אומרת, "אבל הם היו נדיבים מאוד בסבלנותם ובתמיכתם, ועודדו אותי ואמרו 'יהיה לך בסדר'".

בסך הכל, גורדון שהה כשבועיים ב- UNMH ובבית החולים לשיקום אשפוז של סנטה פה לפני שחזר הביתה לטיפול בחוץ. בביקור המעקב הראשון שלה ב- UNMH ערכה ביקור במחלקה נוירולוגית, שם טופלה.

"היה חשוב להודות לאנשים האלה", היא אומרת. "כל החוויה שלי הייתה חיובית לחלוטין - מאחיות הלילה, ועד הפיזיותרפיסט, לרופאים ועד המנתח - כל רמת הטיפול שקיבלתי הייתה מעולה".