לתרגם
$ {alt}
מאת מייקל האדרל

שותף לחולה

ארבע פינות ילידות רודפת חזון הוליסטי של בריאות

בשנה האחרונה, שרמן "סוכר" סינגלטון, MD '03, לקחה פסק זמן ממרפאת המשפחה המשפחתית שלה בעיר האצטקית, NM, כדי לנסוע לקניה הכפרית במשימה רפואית ולשרת בצוות שטס לפוארטו ריקו יספק טיפול הדרוש בדחיפות בעקבות הוריקן מריה.

סינגלטון מייחסת את מסירותה לשירות לאמה המנוחה, הלן רודריגז סינגלטון, שהייתה פעילה בפוליטיקה המקומית והתלהבה לסייע לנשים צעירות היספניות להשיג השכלה.

נחישותה של אמה הייתה מדבקת. "היא נתנה להם את האמונה שהם יכולים לעשות את זה", אומר סינגלטון. "התשוקה שלי היא יותר לעזור לאנשים להיות בריאים. הרעיון להצליח לעזור לאנשים שאין להם גישה לטיפול רפואי מסקרן אותי".

סינגלטון, שגדלה בפרמינגטון, שם הפעילו הוריה עסק לניידים, הייתה סטודנטית מובילה. היא רצתה להיות רופאה כל עוד היא יכולה לזכור, אבל דרכה לרופא דרשה מנה נוספת של נחישות.

בשנת 1995, חודש לאחר השנה הראשונה ללימודיה לרפואה ב- UNM, נודע לסינגלטון שאמה לא חוותה כתם פאפ יותר מעשרים שנה. היא הפצירה באמה לעבור בדיקה, ועד מהרה התגלה כי יש לה סרטן רחם שהתפשט לבלוטות הלימפה שלה.

לאחר הניתוח במרפאת מאיו באריזונה, הפרוגנוזה הייתה שיש לה חודשיים עד ארבעה חודשים לחיות. סינגלטון אסרה על המנתחים לשתף את אמה בתחזית זו.

"אני זוכר שהיא הביטה בעיניי ואמרה, 'סוכר, אני יודעת שיש לי סרטן, אבל אני לא רוצה לדעת יותר מזה", נזכרת סינגלטון. "היא אמרה, 'אתה רופא עכשיו - אני רוצה שתקבל את כל ההחלטות בשבילי'. אמרתי, 'אמא, יש דבר אחד שאני צריך לבקש ממך. אני צריך שתאמין שאתה הולך להשתפר'. "

אמה "מעולם לא שמעה רופא אומר שיש לה חודשיים עד ארבעה חודשים לחיות", אומרת סינגלטון. "ביסודו של דבר, ידעתי שזו התקווה היחידה שלנו - לקבל תקווה".

סינגלטון ידעה שאמה זקוקה לטיפול מיומן והציגה את הדילמה שלה בפני חבר הסגל ברט אומלנד, MD. "הוא נתן לי עצה חכמה מאוד", היא אומרת. הוא הציע לה לקחת חופשה מבית הספר לרפואה כדי לטפל באמה.

הלן סינגלטון האריכה את הפרוגנוזה שלה בתשע שנים, עברה סיבובים של כימותרפיה, טיפול הורמונלי וניתוחים נוספים בזמן שבתה נשארה בקרבת מקום, הקימה משפחה ועבדה בעסק המשפחתי. היא נפטרה בשנת 2004.

"זה הפך אותי לרופא הרבה יותר טוב ממה שהייתי עושה אחרת", אומר סינגלטון. "זה לימד אותי על הרוח האנושית."

סינגלטון חזרה לבית הספר לרפואה בשנת 1999 בעוד משפחתה נשארה בפארמינגטון. היא הייתה חוזרת הביתה לסוף השבוע, ואז פוחדת להיכנס לרכב לקראת הנסיעה חזרה לאלבוקרקי.

"היו לי דמעות בעיניים ובעלי היה מנשק אותי על המצח ואומר, 'אתה חייב לעלות על הכביש'", היא אומרת. "הייתי בוכה באמצע הדרך לקובה, ואז הדמעות היו מתייבשות והייתי אומר 'אנחנו יכולים לעבור את זה עוד שבוע'".

בבית הספר לרפואה, סינגלטון שאבה השראה מהמנטורים שלה, כולל מרתה קול מקגרו, MD, מהמחלקה לרפואה משפחתית וקהילתית, ואנשי סגל OB/GYN Eve Espey, MD, ו- Elizabeth Baca, MD.

"הם לימדו אותי על סוג הרופא שאני רוצה להיות", היא אומרת. "יש הרבה יותר מזה להיות רופא טוב מאשר רק לדעת הרבה על רפואה."

היא הספיקה להתמודד אחרי ארבע שנים מהתוכנית. "הם עשו כל מה שהם יכולים כדי לתמוך בי ולעשות ממני רופא", היא אומרת. "הייתה לי הרבה רוח מתחת לכנפיים. כשסיימתי את לימודי הרפואה חשבתי 'זה באמת מאמץ קבוצתי'".

אספי, שהייתה אז מנהלת פקידות וכיום יו"ר המחלקה למיילדות וגינקולוגיה, זוכרת את סינגלטון כ"כוכבת "בקרב חבריה.

"לא היה לה קל לחזור הלוך ושוב לפארמינגטון," אומר אספי. "היא מעולם לא התלוננה. היא תמיד התרגשה מהזדמנויות קליניות - אופטימיות ותמיד דאגה לחולה. זה כל כך מעורר השראה לראות אותה משרתת את ניו מקסיקו הכפרית".

סינגלטון שקל ניתוח, נוירולוגיה, רפואת ילדים, OB/GYN ורפואת משפחה. "החלטתי בסוף את התמהיל הטוב ביותר מכל זה להיות רופא משפחה", היא אומרת. לאחר שסיימה את התמחותה ברפואת משפחה בשנת 2006, סינגלטון חזרה לארבע הפינות לעבוד במרפאה דחופה במרכז הרפואי האזורי של סן חואן. היא עברה למרפאת רפואת המשפחה בסן חואן שותפים באצטקים בשנת 2012.

היא מטפלת במשפחה מבלאנקו הסמוכה, ניו יורק, המשתרעת על פני שישה דורות (החברים הוותיקים הם בני 90 והצעירים בני כמה חודשים). "זה הרעיון של מה נועד להיות בית רפואי משפחתי."

סינגלטון מעודדת את מטופליה לחשוב על האינטראקציה שלהם כשותפות. "הרצון שלי הוא להעצים את החולים להיות פעילים בבריאותם", היא אומרת. "זה הרבה יותר מוקד שלי מאשר טיפול במחלות".

סינגלטון הביאה את הלך הרוח הזה בטיול שלה בקניה במרץ 2017. היא הייתה חלק מצוות רפואי בן 40 חברים שראה חולים במרפאות בכל רחבי הארץ. "זה העביר את הסולם מכאבי גרון לאנשים שחלו בסרטן בשלב הסופי", היא אומרת.

החוסן של אנשים חסרי גישה לדברים שרוב האמריקאים לוקחים כמובן מאליו הרשים אותה. "בקניה, לרוב האנשים אין טיפול רפואי בכלל", היא אומרת. "זה באמת לימד אותי את ההבדל בין אושר לשמחה".

בסתיו שעבר, כשהוריקן מריה השיג פגיעה ישירה בפוארטו ריקו, סינגלטון ידע שעליה לפעול. היא וחברתה הטובה, ילידת פורטו ריקו, הצטרפו לצוות רפואי שבילה 10 ימים באי בדצמבר 2017.

הם פנו לאזורים כפריים מנותקים מחשמל וממים זורמים, הקימו מרפאות מאולתרות במתנ"סים ואפילו במגרש כדורסל. "ראינו בערך 300 חולים ביום", היא אומרת.

לסינגלטון שורשים עמוקים בארבעת הפינות: יש לה אבות אנגלו, היספנים ונבחו. היא חושבת שיום אחד אולי תרצה ללכת בעקבות אמה ולצאת לפוליטיקה, אך בינתיים היא מתמקדת בקריירה הרפואית שלה ומשתפת בחזון שלה על בריאות הוליסטית.

"הדבר הגדול ביותר שאני רוצה לעשות הוא לעשות את ההבדל", היא אומרת. "אני מקווה שאעשה זאת בחייהם של המטופלים שלי".

קטגוריות: מעורבות קהילתית, חינוך, בריאות, בית הספר לרפואה, סיפורים מובילים