רודף חלומות

קולין פביאן מנצחת את הסיכויים במסע שלה להפוך לרופא

קולין פביאן, סטודנטית שנה ב 'בבית הספר לרפואה של UNM, היא לא אחת שמאפשרת לכמה מכשולים להפריע להפוך לרופא.

בשלוש השנים האחרונות, פביאן, בת 23, עברה ניתוח בגידול במוח, פיצתה את זמן השיעור שאבד וניצלה מהתנגשות חזיתית שהותירה אותה עם פציעות קשות. אבל היא לא נתנה לאתגרים אלה להרתיע אותה מלרדוף אחרי חלומה.

"זה בהחלט היה מסע," אומר פביאן. "אנשים תמיד 'אתה כל כך מעורר השראה'. אני לא מרגיש מעורר השראה. פשוט עשיתי מה שהייתי צריך לעשות. זה לא נראה לי מיוחד או לא נורמלי ".

היא נולדה בניו ג'רזי, באמצע שלושה ילדים. אביה היה באכיפת חוק ואמה היא אחות. המשפחה עברה לוורמונט לאחר הפיגוע ב -9 בספטמבר בניו יורק, ולאחר מכן עברה להתגורר בריו ראנצ'ו, שם סיימה את לימודיה בתיכון.

פביאן ידעה מגיל צעיר שהיא רוצה קריירה בתחום הבריאות.

"הייתי מוקפת בזה הרבה בילדותי", היא אומרת. "כשגרנו בוורמונט, זה היה ממש כפרי. אחרי הלימודים, זה היה הליכה של חמישה קילומטרים לביתי או קילומטר אחד לבית החולים והמתנה עד שאמא שלי תצא מהעבודה".

ב- UNM, פאביאן התמחה בביולוגיה ועשתה את דרכה בתוכנית הלימודים הקדם רפואית תוך הצללת רופאים בעבודה. ואז, בינואר 2016, התקיימה הצעירה בת ה -19 שיחת השכמה.

"הייתי ממש בלחץ", היא אומרת. "הייתי מיובש, אז התעלפתי". שותפה מודאגת לקחה אותה לחדר המיון. "במסגרת העיבוד עשו בדיקת CT, רק ליתר ביטחון. הם חזרו ואמרו 'יש לך מסת מוח'".

היה זה נוירוציטומה מרכזית - גידול נדיר ביותר. עבור פביאן, זה היה אימות קודר של מה שהיא האמינה שזהו המקרה. "סיפרתי להורים שלי שיש לי גידול במוח מאז שאני בחטיבת הביניים", היא אומרת. "הייתי סובלת מכאבי ראש כל יום ושוכבת בחדר חשוך עם שקיות קרח בכדי לגרום לכאבים להיעלם."

נוירוכירורג כירורגית UNM, מוחמד צ'והאן, רצה לנתח מיד, אך פאביאן שכנע אותו לתת לה לחכות חודשיים להשלמת המחצית הראשונה של סמסטר האביב.

צ'והאן הסיר את כל הגידול במהלך הניתוח במרץ 2016, אך אז עלתה השאלה מה לעשות הלאה. גידולים אלה אינם מגיבים לכימותרפיה, ולכן ההחלטה הייתה האם לעבור טיפול קרינתי.

"קרינה מעמידה אותך בסיכון גבוה יותר לסרטן בהמשך הדרך", אומר פביאן, "אז בחרנו שלא לקבל קרינה. עכשיו, זה לצפות ולחכות". היא עוברת סריקת MRI סדירה, ועד כה התוצאות היו ברורות.

הנסיון החזיר את פביאן למסע שלה להיכנס ללימודי רפואה, אך היא הכפילה את מאמציה לסיים את התואר הראשון. בינתיים הוריה יעצו לה לקחת פסק זמן כדי לתת למוח שלה להחלים לפני פנייה לבית הספר לרפואה.

במקום זאת, היא אומרת, "למדתי ב- MCAT ולא סיפרתי להורים שאני לוקחת את זה". זה היה ארבעה חודשים לאחר הניתוח. פביאן הופיעה ברשימת ההמתנה כאשר פנתה לבית הספר לרפואה, אך אז נפתח מקום והוצעה לה כניסה החל מיולי 2017, 16 חודשים בלבד לאחר ניתוח המוח שלה.

"בהתחלה פשוט מאוד התקשיתי", היא אומרת. "הבנתי שהמוח שלי לא עובד כמו פעם". משימות לימוד כמו שינון חובה לקחו קצת יותר זמן. "זה היה ממש קשה", היא אומרת, "כי אין 'עוד קצת' בבית הספר לרפואה".

מזלה של פביאן קיבל תפנית דרסטית נוספת בינואר 2018, בסמסטר השני שלה כסטודנטית לרפואה.

"עברתי תאונת דרכים בפאסאו דל נורטה", היא אומרת. כשחלפה על פני נהג איטי, היא בדקה בכתף ​​אם היא נמצאת ברחבה. כשהיא הסתובבה לאחור, נהג שגוי התגלגל לעברה.

נהג הרכב בן ה -76 הלך משם ללא פגע מהתנגשות חזיתית. לפביאן לא היה מזל כזה. שתי רגליה היו שבורות ונדרשו ניתוח אורתופדי בבית החולים UNM.

היא הייתה מרותקת לכסא גלגלים כשחזרה לבית הספר לאחר מספר שבועות (מאז עברו מספר ניתוחי מעקב). חבריה לכיתה סייעו לה עם פתקים והסיעו אותה לבית הספר כשהיא עדיין זקוקה לקביים. "הם אומרים שצריך כפר", היא אומרת, "ויש את הקהילה הקטנה והמוזרה הזו של אנשים חכמים שמוכנים לעזור לך להצליח".

לפני מספר חודשים כתבה אמה, קתלין פאביאן, NP, רופאת ילדים בבית החולים UNM לילדים, הערת תודה למטפלים של בתה. נכתב, בין השאר, "איך לילד אחד יכול להיות מזל נורא כזה, אין לי מושג! בשני המקרים היא קיבלה טיפול מיידי ומעולה.

"תודה לכולכם הייתה לה תוצאה טובה מאוד ... אני אסיר תודה לכם ולמסירות הצוות שלכם להעניק טיפול מצוין למטופלים על מנת להבטיח כי התוצאות הטובות ביותר יושגו".

בינתיים קולין פביאן שואפת את דרכה בקריירה ברפואת חירום לילדים. כף רגלה השמאלית עדיין כואבת מעט, וכנראה תישאר כך. היא מצפה להתחיל את הסיבובים הקליניים שלה בספטמבר, והיא מתכננת להתחתן עם ארוסה כשתסיים בשנת 2021.

למרות כל מה שאירע, פביאן אומר, "אני לא חושב שהייתי חוזר ואשנה את זה, כי למדתי כל כך הרבה מהניסיון".

הזמן שלה כמטופלת עורר בה השראה לחקות את המטפלים שעשו את ההבדל. "לכולם היו אחיות ממש טובות ולא רופאים ואחיות כל כך גדולים", היא אומרת. "אני חושב שאתה יכול לקחת את התכונות האלה מהאנשים שמאוד נהנית לדאוג לך ולשלב את זה במי שאתה רוצה להיות."