מחקר חדש של פרופסור חבר במכללה לבריאות האוכלוסין של אוניברסיטת ניו מקסיקו (COPH) שופך אור על פערים משמעותיים באלימות הנשק שחוות קהילות אפרו-אמריקאיות ברחבי ארצות הברית ועל הגורמים החברתיים שמשחקים תפקיד.
Tameka L. Gillum, PhD, בעלת ניסיון של 25 שנים בחקר אלימות בני זוג אינטימיים ובריאות קהילתית בתוך אוכלוסיות מיעוטים. הפרסום האחרון שלה מציע שמאמצי מניעת אלימות בנשק בקהילות אפרו-אמריקאיות צריכים לטפל בגורמים מבניים בחברה.
בתור חוקר אפרו-אמריקאי שמוצאו ובילה עשרות שנים בעבודה בקהילות שחורות בעיקרן, אני יודע ממקור ראשון את ההשפעה ההרסנית שהיתה לפערים באלימות, שנעזרו בחוסר שוויון מבני, על הקהילות שלנו. מאמר זה מבקש לשפוך אור על דאגה דחופה זו לבריאות הציבור ועל התנאים המבניים המטפחים אותה.
חשיבות המחקר של גילום מונעת מסטטיסטיקה מדאיגה משנת 2021, אשר רשמה 48,830 הרוגים הקשורים לנשק בארצות הברית, שיא כל הזמנים. באופן מדהים, אפרו-אמריקאים מתמודדים עם שיעור מקרי רצח בנשק גבוה כמעט פי 14 מאשר עמיתיהם הלבנים. פערים אלה הניעו את גילום להעריך עוד יותר את הסיבות הבסיסיות לחוסר שוויון זה, בניסיון להבהיר את הגורמים התורמים למשבר בריאות הציבור הזה. אלה כוללים גורמים כמו גזענות מוסדית, תמיכה לא מספקת בבריאות הקהילה בשכונות מוחלשות וחסרונות כלכליים מבניים איתם מתמודדים אפרו-אמריקאים.
תחת הכותרת "שימוש במודל הסוציו-אקולוגי כדי להבין את הסיכון המוגבר לאלימות בנשק בקהילה האפרו-אמריקאית", מאמרו של גילום פורסם בכתב העת האקדמי בעל ביקורת עמיתים Psychological Reports. המודל הסוציו-אקולוגי המשמש במאמר הוא מסגרת לבריאות הציבור המסייעת להבין כיצד רמות שונות בחברה משפיעות על חוויותיו, התנהגויותיו ותוצאותיו הבריאותיות של האדם. המודל עוזר לקבוע כיצד נושאים חברתיים רחבים יותר פועלים יחדיו כדי לעצב את שיעורי האלימות בקהילה ותוצאות בריאות הפרט, ומספק עדשה לקביעה טובה יותר של אסטרטגיות מניעה פוטנציאליות לטיפול באלימות נשק.
המודל הסוציו-אקולוגי מזהה ארבע רמות (פרט, מערכת יחסים, קהילה, חברתי) כדי לשפר את ההבנה שלנו לגבי הקשר בין פרטים וסביבתם. גילום השתמש במודל זה כדי לקבוע מדוע הקהילה האפרו-אמריקאית חווה סיכון מוגבר לאלימות בנשק בארה"ב ולהציע אסטרטגיות למניעה.
בפרסום, גילום, יחד עם הקולגות שלה Clarice J. Hampton, MA, ו-Chante Coppedge, MS, זיהו מגוון של גורמי סיכון בכל הרמות של המודל הסוציו-אקולוגי. ברמת הפרט, הם מצאו חסמים מהותיים לגישה לשירותי תמיכה, כולל היעדר טיפול רפואי רגיש מבחינה תרבותית ובעיות תחבורה אישיות. גורמים ברמה הקהילתית כוללים שיטור חודרני וחשיפה כרונית לאלימות, היוצרים מעגל של טראומה. המחברים מדגישים כיצד סוגיות ברמה החברתית הנטועים עמוק בגזענות היסטורית ובחוסר שוויון מבני מתמשך מנציחות את בעיית אלימות הנשק בקהילות אפרו-אמריקאיות. לדוגמה, גילום מציין שבמהלך מחקר שנערך על שש שכונות מעוטות הכנסה בניו הייבן, קונטיקט, חוקרים מצאו שמשתתפים אפרו-אמריקאים נוטים יותר מאשר תושבים לטיניים ולבנים לשמוע יריות בשכונה שלהם וחוו אובדן של אדם אהוב עקב אלימות, כולל אלימות בנשק.
עבודתו של גילום מדגישה את הצורך בהתערבויות רב-שכבתיות לטיפול באלימות נשק בקהילות אפרו-אמריקאיות. המחברים מציעים שהמאמצים צריכים לכוון הן לדאגות מיידיות, כמו גישה לכלי נשק, והן לנושאים חברתיים רחבים יותר המושרשים בגזענות מבנית ובאי שוויון חברתי. עבודה זו מדגישה את החשיבות של גישות ספציפיות וקוהרנטיות מבחינה תרבותית בפיתוח אסטרטגיות מניעה. הוא מציע התערבויות ברמת המדיניות, כולל מדיניות פדרלית חזקה יותר בנושא אלימות בנשק, תוך תמיכה בתוכניות מבוססות קהילה ובמאמצים להתמודד עם אי-השוויון המבני הבסיסי. גישה מקיפה זו משקפת את ממצאי המחברים לפיהם אלימות נשק בקהילות אפרו-אמריקאיות מושפעת ממגוון רחב של גורמים מבניים מעבר להתנהגויות אינדיבידואליות.
בעוד המדינה ממשיכה להיאבק בסוגיה המתמשכת של אלימות בנשק, הסינתזה בעלת הערך הזו מציעה ניתוח ומזהה גישות פוטנציאליות רב-רמות לטיפול במשבר הדוחק הזה ותורמת למודעות והבנה רחבה יותר של ההשפעה הלא פרופורציונלית של אלימות נשק על הקהילה האפרו-אמריקאית. כבעיה קריטית בבריאות הציבור.