ניגודיות זהירות

רופא UNM חוקר תופעות לוואי רעילות של מתכת אדמה נדירה בשימוש במחקרי MRI

רופאים שמתזמנים הדמיית תהודה מגנטית (MRI) מחקרים עבור המטופלים שלהם מציינים לעתים קרובות את השימוש בחומר ניגוד מבוסס גדוליניום - תמיסה כימית המוזרקת לזרם הדם שגורמת לתמונות באיכות טובה יותר.

גדוליניום היא מתכת אדמה נדירה שמתיישרת עם השדה המגנטי החזק של MRI, אך היא גם רעילה, כך שבצורתה הניתנת להזרקה המתכת קשורה למולקולות קלאטיות כדי לחסום את השפעותיה המסוכנות. רוב המולקולות הללו מסוננות דרך הכליות ומסולקות.

אבל יש עדויות הולכות וגדלות לכך שחלקיקים זעירים של גדוליניום נשארים בגוף - כולל המוח - הגורמים לתופעות לוואי חמורות אצל אנשים מסוימים, אומר חוקר הכליות ברנט וגנר, MD, פרופסור חבר במחלקה לרפואה פנימית של אוניברסיטת ניו מקסיקו.

"הגענו למסקנה שאם אורגניזם חי מקבל את החומר הזה, יש סיכוי שהחלקיקים המוזרים האלה יכולים להיווצר, והחשד שלי הוא שזה מה שמפעיל את התגובה הזו", אומר וגנר, המשמש גם כרופא צוות בריימונד ג'י מרפי מרכז רפואי לענייני ותיקים באלבקרקי. "זה כנראה מתפשט לכל מקום בגוף ברגע שמישהו מקבל את זה."

דיווחים החלו להופיע לראשונה לפני כ-15 שנה על כך שחלק מהחולים שקיבלו את חומר הניגוד גדוליניום חווים מצב עור כואב ומתיש הנקרא פיברוזיס מערכתי, הגורם לעיבוי והידוק העור במפרקים ובגפיים, כמו גם לנזק לאיברים פנימיים.

בתחילה, ההנחה הייתה שהתגובה התרחשה רק בחולים עם מחלת כליות קיימת, אך מאוחר יותר התברר שהיא מתרחשת גם אצל אנשים עם כליות בריאות, אומר ואגנר.

"הכליות עצמן הן לא הבעיה", הוא אומר. "יש שימור לטווח ארוך של גדוליניום - מתכת רעילה ידועה - ללא קשר למותג וללא קשר לתפקוד הכליות. ישנם אלפי חברים בקבוצות מדיה חברתית המתמקדים בהשפעות השליליות הכרוניות של חומרי ניגוד מבוססי גדוליניום".

כעת, ואגנר מוביל צוות של חוקרים החוקר כיצד גדוליניום מעורר את התגובה המערכתית אצל חלק מהמטופלים.

השערה היא שרוב התעבות העור נבעה מתאי דם לבנים שמקורם במח העצם, הנקראים פיברוציטים, אומר ואגנר, ומוסיף שנראה שהגדוליניום מייצר תגובה דלקתית שמעוררת הצטברות פיברוציטים ברקמת העור.

"המעבדה שלי הייתה הראשונה שהוכיחה זאת בניסוי", הוא אומר. "יתר על כן, היינו הראשונים להדגים שלמח עצם יש 'זיכרון' של חשיפה לגדוליניום - פיברוזיס המושרה על ידי גדוליניום מוגבר אצל אלו שקיבלו מתן קודם של ניגודיות הדמיית תהודה מגנטית."

חלק גדול מהמחקר של וגנר עד כה נערך במודלים של בעלי חיים או באמצעות רקמות שנתרמו. כעת, הוא מגייס מטופלים למחקר פיילוט בבני אדם באמצעות מרכז המדע הקליני והתרגום של UNM בתקווה לזהות טיפולים פוטנציאליים.

בעוד שמשתתפים רבים קיבלו רק מנה אחת של חומר הניגוד, גדוליניום עדיין ניתן לזיהוי בדם, בשתן, בציפורניים ובשיער הקרקפת מבלי לגרום לתסמינים. וגנר מדגיש כי "רוב האנשים פשוט סובלים את זה מאוד מאוד טוב. אם אנחנו יודעים למה זה, אולי יש לנו סיכוי לעזור לאנשים שיש להם תסמינים."

בעוד שחומרי ניגוד המבוססים על גדוליניום ממלאים לעתים קרובות תפקיד חשוב בסיוע לרופאים לאבחן מחלה, ואגנר מאמין שיש להשתמש בהם בזהירות ולשקול האם הסיכונים עולים על היתרונות הפוטנציאליים.

"אני לא יודע אם יש מחלה אמיתית של שקיעת גדוליניום או לא, אבל אני כן רוצה לקחת את נקודת המבט של החולה", הוא אומר. "זו מתכת כבדה חייזרית שנשארת בגוף שלך."